החלטה בתיק מ"ת 20657-02-12 - פסקדין

בפני בקשה למעצר עד תום ההליכים בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) התשנ"ו- 1996 (להלן: " חוק המעצרים").

כנגד הנאשם, אברהים גאלולי (להלן: " המשיב"), הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של שוד, בהתאם לסעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977.

בהתאם לנטען בכתב האישום, ביום 28.1.12, נסע נעים אלקרעאן (להלן: " המתלונן") ברכבו בעיר באקה אל גרביה. המשיב סימן למתלונן לעצור וביקש ממנו להסיעו למחוז חפצו. המתלונן שהכיר המשיב היכרות קודמת נענה לבקשתו. המשיב התיישב במושב האחורי של הרכב, ובמהלך הנסיעה הכה המתלונן בחלקו האחורי של ראשו באמצעות מפתח גלגלים מברזל. במכה נוספת שניסה המשיב להכות המתלונן על ראשו, פגעה בידו הימנית של המשיב עת ניסה להגן על עצמו. בשלב זה יצא המתלונן מהרכב ונמלט מפני המשיב. בהמשך לכך נטל המשיב הרכב ללא רשות ובהמשך לכך מכר הרכב בשטחי הרשות הפלסטינאית. כתוצאה ממעשיו של המשיב נגרם למתלונן חתך עמוק בראשו בגודל 2 ס"מ, וחבלה בידו הימנית.

המבקשת ביקשה לעצור המשיב עד תום ההליכים נגדו. במסגרת עיקרי טיעון מטעמה הפנתה המבקשת לגרסאות השונות של המשיב, היא הפנתה לגרסתו הראשונה של המתלונן בפני הרופא שטיפל בו, בה המתלונן מסר כי הוא אך נפל. בצד זאת הפנתה המבקשת להמשך גרסאותיו של המתלונן בהן הוא מפליל המשיב, ומסביר כי בתחילה הוא רצה להימנע מהפללת המשיב. בהמשך לכך הוסיף המתלונן והתעמת עם המשיב. המבקשת הפנתה בנוסף להודעת אבי המשיב, בה הוא מוסר כי יצר קשר עם המשיב, ובמהלך זאת המשיב מסר לו כי הוא מצטער, כך גם אישר האב כי הוא קנה למתלונן רכב חלופי כפיצוי. המבקשת הפנתה בנוסף להודעת אחי המשיב, מאלק, אשר מסר כי הוא שמע חבר המשיב, בולבול, משוחח בטלפון עם המשיב והמשיב אמר לו כי מכר הרכב בשטחים. מאידך, המבקשת הפנתה לגרסת המשיב בה הוא הכחיש המיוחס לו ואף מסר כי אין לו טלפון ושלא קיים שיחה עם חברו בולבול, כך גם מסר כי היה עם בן דודו אמיר, בנוסף הפנתה המבקשת להודעת האליבי של אמיר, והפנתה לבעייתיות בה. בצד זאת גרסת המשיב הופרכה על-ידי פלט השיחות של המשיב המלמד על קיומן של שיחות בין המשיב לבין חברו בולבול וכן בין המשיב לאביו, בנוסף כי הטלפון של המשיב מאוכן מחוץ לבאקה אל גרביה, וממקם אותו ליד הישוב "ענב" שהינה התנחלות הממוקמת מעבר לקו הירוק ותומכת בגרסה לפיה המשיב מכר הרכב ברשות הפלסטינאית.

לגישת המבקשת, בהתחשב באלימות שנקט המשיב ונסיבות הביצוע, כמו כן בהתחשב בעברו הפלילי של המשיב, שלחובתו הרשעה בגין סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, וכן תלויים ועומדים נגדו שני כתבי אישום (ת"פ (שלום חדרה) 16116-10-11; ת"פ (נוער ת"א) 34008-05-11) בעבירות של אלימות ורכוש, בהן המשיב אף מואשם בתקיפה חמורה לאחיו, כי קיימת עילת מעצר מסוג מסוכנות. כמו כן כי קיים חשש ממשי להשפעה על עדים, בהתחשב בהיכרות הקיימת בין המשיב לבין המתלונן ושאר עדי התביעה, מהם בני משפחת המשיב עצמם, כך גם במתן הדעת לאופיו האלים של המשיב ולחששו של המתלונן מהמשיב כפי שהדברים באו לידי ביטוי בהודעתו [ראו הודעה מיום 7.2.12]. בנוסף לכך כי קיים חשש להימלטות מהדין, בהתחשב בכך כי המשיב היה בבריחה כשבוע, חרף ידיעתו כי הוא דרוש לרשויות, כמו כן כי צפוי לו עונש ממושך באם יורשע. על כך יש להוסיף, כי ככל הנראה המשיב אינו שועה למי מבני משפחתו, לא נרתע מעונשים פליליים, ובעל מוכנות להתחמק מהדין. לנוכח זאת ביקשה המבקשת להורות על מעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו.

בא כוח המשיב חולק על קיומן של ראיות לכאורה. בא כוח המשיב, הפנה להודעות השונות של המתלונן והפנה לסתירות שלגישתו יש בהן להפריך גרסת המתלונן. כך בהתאם לדו"ח הרפואי מסר המתלונן גרסה ראשונה לפיה החבלה נגרמה לו כתוצאה מנפילה [מסומן לד], כך גם מסר לאדם בשם שאקר אבו סעדיה. בנוסף, הפנה בא כוח המשיב להודעה הראשונה של המשיב, בה הוא מסר כי התקיפה אירעה לאחר שהוא והמשיב חזרו מתחנת הדלק "מסר", בעוד בהודעה השנייה הוא מסר כי התקיפה אירעה לאחר שהמשיב עלה בצד הדרך. בהודעה הראשונה המשיב ציין כי קיבל מכה מ"ג'אק" בעוד בשנייה הוא מסר כי קיבל מכה ממפתח גלגלים, כך גם כי המתלונן מוסר כי המשיב הכה אותו בברזל שהיה ברכב בעוד במקום אחר מוסר כי המשיב הסתיר את הברזל בשרוול חולצתו. בהודעה הראשונה ציין המתלונן כי המשיב הסיע אותו למרכז הרפואי בבאקה, בעוד בשנייה הוא מסר כי הוא נס מהמקום ישר אחרי התקיפה. בהקשר זה טען בא כוח המשיב כי גם בקבלת גרסת המשיב, לא מתקיימת עבירת השוד, אלא עבירה של חבלה וגניבה, שכן בהתאם להודעה הראשונה של המתלונן אין קשר בין שני האירועים. בא כוח המשיב, הפנה בנוסף להודעת המתלונן לפיה הוא זיהה המשיב ליד חנות בשר, אם כי באותו מקום נמצאו מספר מצלמות אבטחה שבאף אחת מהן לא נראה האירוע נשוא כתב האישום או רכבו של המתלונן. ככל שהדברים עניינם במכירת הרכב, מסר המשיב כי הן המשיב והן העד בולבול מכחישים כי התקיימה ביניהם שיחה טלפונית. בנוסף כי עצם קניית הרכב החלופי למתלונן על ידי אבי המשיב, נעשה בהתחשב במנהג בדואי, לפתור הסכסוך באופן מיידי על מנת לראות נכונות לפתרון הבעיה אף ללא הימצאות אשם.

על כן לגישת בא כוח המשיב בהיעדר ראיות לכאורה למצער בהתחשב בחולשה שדבקה בהן, יש להורות על שחרור המשיב. בא כוח המשיב, פירט בנוסף, כי המשיב הינו בחור צעיר שלחובתו אך רישום בודד וכן קיימים נגדו שני תיקים תלויים ועומדים, אם כי הם עדיין בשלב ההקראה, מכאן כי מוצדק לשחרר המשיב לחלופת מעצר. בשלב זה הוצע לשחרר המשיב לחלופת מעצר חלקית, שתהיה בביתו של המשיב, עת שבשעות היום, מהשעה 7:00 עד 17:00 ישהה המשיב בביתו ללא פיקוח אנושי ובתמיכה של איזוק אלקטרוני, בעוד שבשעות הערב ישהה המשיב בפיקוח הוריו וזאת ללא איזוק אלקטרוני.

דיון ומסקנות

ראיות לכאורה

לאחר עיון בראיות לכאורה, תוך מתן דעתי להסתייגויות שהעלה ב"כ המשיב. אני קובע כי קיימות ראיות לכאורה לייחוס המעשה למשיב. טרם אפרטן אזכיר כי בשלב זה בית המשפט בוחן רק את הפוטנציאל ה-הוכחתי של חומר החקירה, ואין הוא קובע ממצאים מזכים או מרשיעים, כך נפסק:

"כידוע, בשלב הארכת המעצר עד תום ההליכים כל שעל בית המשפט לבחון הוא האם קיימת תשתית לכאורית להוכחת אשמתו של הנאשם בעבירות המיוחסות לו. תשתית לכאורית כאמור אינה דורשת הוכחת אשמתו של הנאשם מעל לכל ספק סביר כי אם בחינת הכוח ההוכחתי הפוטנציאלי האצור בחומר החקירה. ראיות לכאורה להוכחת האשמה הן איפוא ראיות גולמיות אשר לגביהן קיים סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט - תוך בחינתן בחקירות, ותוך קביעת אמינותן ומשקלן - יוביל לראיות אשר מבססות את אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר. רק אם קיימים ליקויים בסיסיים או קשיים אינהרנטיים בחומר החקירה באופן שהחומר הגולמי כפי שהוא נתפס כיום לא יוכל - גם לאחר "עיבודו" בעתיד והעברתו בכור המבחן של ההליך הפלילי - להקים תשתית ראייתית אשר יש סיכוי סביר שניתן יהא לבסס עליה את הרשעת הנאשם, תתבקש המסקנה כי אין מצויות נגד הנאשם ראיות לכאורה להוכחת האשמה ועל כן אין מקום למעצרו עד תום ההליכים (ראו למשל: בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133 (1996); בש"פ 10512/05 פינר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 24.11.2005))." [בש"פ 826/08 קיאל קשאש נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 14.2.08)].

בהתאם לגרסת המתלונן שנגבתה ממנו ביום 29.1.11 הוא מסר כי חזר מתחנת דלק עת שהמשיב עמו, בהמשך ומשהגיעו לכניסה לכפר, ביקש ממנו המשיב לעמוד בצד ורצה שייקח אותו למקום, פתאום המשיב נתן לו מכה עם ברזל שהיה ברכב ברזל "גאק" אחר כך המשיב הסיע אותו לטיפול רפואי, ומשם עזב המשיב עם הרכב ונעלם [הודעה מסומן 13].

בהתאם לגרסתו השנייה של המשיב מיום 30.1.12, מסר המשיב כי לאחר ששהה אצל חברו ובדרכו לכפר, הוא ראה המשיב מאותת לו לעצור. המתלונן עצר הרכב והמשיב עלה למושב האחורי, או אז המשיב נתן לו שתי מכות באמצעות מפתח גלגלים. במעמד זה המתלונן נמלט מהמקום, ופינה עצמו למרפאה [הודעה מסומן 11].

בא כוח המשיב כאמור הפנה למספר סתירות שעלו בגרסת המתלונן, מהן הטענה כי הם היו יחדיו טרם התקיפה, טיב כלי התקיפה, וכן דרך הימלטות המתלונן מהזירה.

הכלל הוא כי בשלב הלכאורי, אין די בהצבעה על סתירות בדברי העדים, אלא יש להראות כי הסתירות גלויות על פניהן, וכי הן מקעקעות את הגרסה באופן שלא יאפשר ליתן בה כל אמון ויציגה כמשוללת יסוד. ראו לעניין זה:

"על מנת לכרסם כרסום של ממש בפוטנציאל הראייתי הגלום בראיות בשלב הלכאורי, אין די בהצבעה על סתירות בדברי העדים, אלא יש להראות כי הסתירות גלויות על פניהן, וכי הן מקעקעות את הגרסה באופן שלא יאפשר ליתן בה כל אמון ויציגה כמשוללת יסוד (ראו: בש"פ 385/11 ציון נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 20.1.11) (להלן: עניין ציון); בש"פ 9376/09 פלוני נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 1.12.09))." [בש"פ 352/11 ארז איאסי ברי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 25.1.11). פסקה 9 להחלטה].

לאחר בחינת הראיות שבפני והשתלבות גרסת המתלונן במערך הראיות הלכאורי אינני סבור שיש בסתירות אליהן הפנה בא כוח המשיב להפריך גרסת המתלונן מהיסוד. אכן יש שוני בין שתי ההודעות וכן היה שוני בדבר נקודות מתנגשות המקימות סתירות, במיוחד הטענה בדבר הימצאות המשיב עם המתלונן טרם מעשה התקיפה ואף הובלת המתלונן על ידי המשיב למרכז הרפואי לאחר התקיפה. אם כי בקריאת ההודעות ובהימצאותן של ראיות מחזקות אחרות, אני סבור שאין בסתירות אלו להביא לידי המסקנה כי גרסתו של המתלונן הינה מופרכת או שקרית, ואלו יכולות להיות מוסברות בבלבול או התרגשות. כמו כן, כי שתי הגרסאות יש בהן להפליל המשיב בעבירות פליליות המצדיקות את מעצרו. עוד אוסיף בעניין גרסת המתלונן, כי לא ראיתי בדבריו הראשונים של המתלונן בפני הרופא המטפל, לפיהן הוא נחבל עקב נפילה, לסתור את דבריו המאוחרים יותר בהן הוא הפליל את המשיב במעשים, זאת בהתחשב בהסבר שהוא נתן לפיו הוא לא היה מעוניין להימנע מלהפליל המשיב, זאת בהתחשב בהיכרות קודמת ביניהם ובהתחשב ביחסי שכנות, הסבר שהינו סביר בנסיבות העניין. בעניין זה גם אין לראות בהתבטאות המתלונן בזמן ששוחח עם מר' שאקר אבו סעדיה, לפיה הוא אכן נפל ונחבל כמלמדת על שקריות גרסתו העוקבת של המתלונן. אכן לעניין התבטאות זו, לא קם חשש להפללת המשיב במידה והוא היה מוסר על התקיפה בפני אותו שאקר אבו סעדיה, אם כי בצד זאת אין זה משולל יסוד כי המתלונן רצה להימנע מלחשוף סיבת חבלותיו. בהתאם כי אין לראות באמירה ראשונית זו של המתלונן כשוללת את מהימנות דבריו בשאר גרסאותיו.

בהתאם לראיות לכאורה עולה כי המשיב אכן נפגע באותו יום בראשו ובידו [ראו תעודה רפואית מסומן כו; לוח צילומים מסומן כ]. עוד יש להוסיף, כי המשיב הודיע על הפגיעה ועל מעשי המשיב במיידי לאבי המשיב, תיאר בפניו כיצד המשיב תקף אותו, שדד את רכבו ופגע בו, כך גם אבי המשיב ראה את המתלונן פצוע, פינה אותו לבית החולים ובהמשך אף קנה לו רכב במקום הרכב שנשדד [ראו הודעתו מסומן 9; הודעה מסומן 2. ראו עוד הודעת אחי המשיב מאלק מסומן 6].

כך גם אין מחלוקת, כי רכבו של המשיב, נעלם הלכה למעשה ואין הוא בנמצא. בהתאם להודעת אבי המשיב ואחיו מאלק, הם מסרו כי טרם פינוי המתלונן לבית החולים הם פגשו אחד בשם אמיר בולבול שהינו חברו של המשיב. בזמן זה ולאחר שאבי המשיב לא הצליח ליצור עם המשיב קשר, הם ביקשו מאותו אמיר בולבול ליצור קשר עם המשיב. בפעם הזו ענה המשיב לטלפון, ומסר לאמיר, למשמע אוזניהם של המתלונן, אבי המשיב ואחי המשיב, כי הוא מכר את הרכב בשטחים וכי הוא בדרך הביתה [ראו הודעת מאלק מסומן 6]. יצוין כי אמיר בולבול הכחיש קיומה של שיחה מעין זו, אם כי אין בכך לסתור את דבריהם הברורים של אבי המשיב ואחיו בדבר התקיימותה של השיחה, וכן הימצאותו של פלט שיחות המתעד מספר התקשרויות טלפוניות בין המשיב לבין חברו אמיר בולבול, מאותו יום ובשעות התואמות את דברי העדים על התקיימות השיחה ועל זמנה [ראו פלט שיחות מיום 1.2.12].